<h1>הבתים — שערי תפילה שער ראשון</h1>
<h2>דף ז:</h2>
אין מנין התפלה מן התורה, ולא מטבע התפלה הזאת מן התורה, ואין לתפלה זמן קבוע מן התורה, ולפיכך נשים ועבדים חייבין בתפלה מפני [שהיא] מצות עשה שלא הזמן גרמא, אלא חיוב מצוה זו כך היא. שיהא אדם מתחנן ומתפלל בכל יום ומגיד שבחו של הקב"ה ואחר כך שואל צרכיו שהוא צריך להם בבקשה ובתחנה, ואחר כך נותן שבח והודיה לה' על הטובה שהשפיע לו, וכל אחד ואחד לפי כחו, אם היה רגיל מרבה בתחנה ובבקשה ואם היה ערל שפתים מדבר כפי יכלתו, ובכל עת שירצה. וכן מנין התפלות כל אחד ואחד כפי יכלתו, יש שמתפלל פעם אחת ביום ויש שמתפלל פעמים הרבה, והכל יהיו מתפללין נכח המקדש בכל מקום שיהיה, וכן היה הדבר ממשה רבינו ועד עזרא. כיון שגלו בימי נבוכדנצר הרשע נתערבו בפרס ויון ושאר האומות, ונולדו להם בנים בארצות הגוים, ואותם הבנים נתבלבלה שפתם והיתה שפת כל אחד ואחד מעורבת מלשונות הרבה, וכיון שהיה מדבר אינו מדבר כל צרכו בלשון אחת אלא בשבוש, שנאמר ובניהם חצי מדבר אשדודית ואינם מכירים לדבר יהודית ובלשון עם ועם, ומפני זה כשהיה האחד מתפלל, תקצר לשונו לשאול חפציו או להגיד שבח הקב"ה בלשון הקודש עד שיערב עמה לשונות אחרות. וכיון שראה עזרא ובית דינו כך, עמדו ותקנו להם שמנה עשר ברכות על הסדר, שלש ראשונות שבח לה', ושלש אחרונות הודיה, ואמצעיות יש בהן שאלת כל הדברים שהם כמו אבות לכל חפצי איש ואיש ולצרכי הצבור כלן, כדי שיהיו ערוכות בפי הכל וילמדו אותן, ותהיה תפלת אלו העלגים תפלה שלמה כתפלת בעל הלשון הצחה, ומפני ענין זה תקנו כל הברכות והתפלות הסדורות בפי כל ישראל, כדי שיהיה ענין כל הברכה ערוך בפי העלג, לר"ם.
<h2>דף ח.</h2>
אמצעית שהם שאלת הצריכים, מוסיף בהם לפי מה שצריך אל האדם לבקש עליו רחמים בכל ברכה וברכה מעין הברכה, כיצד היה לו חולה בתוך ביתו מבקש עליו רחמים בברכת חולים ומוסיף בה כל מה שירצה מעין הברכה, היה צריך לפרנסה מבקש רחמים על פרנסתו בברכת השנים, וכן כל כיוצא בזה, ושואל אדם כל צרכיו בשומע תפלה.
תפלה נאמרת בכל לשון, שלש ראשונות ושלש אחרונות אין פוחתין מהם ואין מוסיפין עליהן, לפיכך לא ישאל אדם צרכיו לא בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות. יש מן הגאונים שכתב שלא אמרו אין מוסיפין עליהם אלא בצרכי יחיד, אבל בצרכי רבים מותר להוסיף, ולפיכך נהגו לומר זכרנו ומי כמוך ופיוטין בשלש ראשונות, וכן וכתוב לחיים בספר חיים בשלש אחרונות. ויש מי שאמר שלא נקרא תוספת ולא שנוי מטבע אלא כשמשנה מטבע ומוסיף בתורת קבע, אבל הפיוטין אינו בתורת קבע, וזכרנו ומי כמוך תקנו החכמים הגאונים בימים הידועים ואין לזוז מתקנתם.
